הקיץ שבו הפכתי ליפה היא דרמת התבגרות רכה-אבל-חדה, שמתרחשת על רקע קצב הקיץ והים, אך מתעקשת לגעת במה שקורה מתחת לפני השטח. מידי קיץ חוזר עם אותו בית חוף של פישר, אותן נסיעות ואותן דינמיקות משפחתיות, עד שהכול מקבל טוויסט סביב חגיגות ה-16 של בלי. האווירה נעה בין רומנטיקה ראשונית לתחושה של סכין קטנה בלב: לא דרמה שמרעישה, אלא דרמה שמצטברת. ככל שהקיץ מתקדם, מערכות יחסים נבחנות מחדש, והדמויות נדרשות להתמודד עם אמת שהיא לא תמיד נעימה.
מה שמייחד את הסדרה זו השילוב בין כתיבה שמבינה את שפת הגיל ההתבגרות לבין קאסט שמצליח להפוך את הרגש למוחשי. ג’ני האן וגבריאל סטנטון עומדות מאחורי הסיפור, ולולה טאנג מובילה את בלי עם נוכחות שמצליחה לשאת גם את האופטימיות וגם את השבריריות. לצידה, Christopher Briney, גווין קסלניו, Sean Kaufman, Rain Spencer ו-Jackie Chung נותנים עומק למערכות היחסים סביב המשפחה והחברים, כך שהקיץ מרגיש כמו מרחב שבו אהבה, נאמנות ופרשנות של אחרים מתנגשות. לפי התקציר, המנוע המרכזי הוא חשיפת אמיתות כואבות ושינוי בלתי הפיך של בלי, מה שמעניק לסדרה קו דרמטי ברור גם כשהכול עטוף באור של חוף.
הסדרה מתאימה לערב שמחפשים בו דרמה רגשית עם קצב נוח לצפייה, כזו שמתחבאת בין שיחות, מבטים והחלטות של רגע. היא במיוחד נכונה כשבא לכם להיכנס לסיפור של אהבה ראשונה ושברון לב ראשון, ולראות איך דמות אחת עוברת התבגרות בקיץ אחד שמסרב להישאר אותו דבר. אפשר לצפות לבד אם רוצים להיסחף פנימה, או עם מישהו שאוהב לדבר אחרי פרקים על בחירות ומערכות יחסים.
