סטיק היא סדרת דרמה-קומדיה שמציבה במרכז שני אנשים שנמצאים בנקודת שבירה: פרייס קייהיל, שחקן גולף שהקריירה שלו התרסקה אחרי התמוטטות עצבים במהלך משחק, ונאבק עכשיו עם תסכולים, גבולות ותדמית ציבורית; מולו עומד נער בן עשרה עם כישרון נדיר בגולף, שמגיע עם תקוות גדולות ואולי גם אחריות לא קטנה. האווירה לא מתיימרת להיות כבדה כל הזמן, אבל גם לא מנסה לייפות מצבים רגשיים. במקום זה היא נותנת למתח שבין ניסיון לשלוט בעצמך לבין מה שקורה כשזה לא עובד, להתגלגל דרך יחסים, החלטות קטנות והזדמנויות שנפתחות באיחור.
מה שהופך את סטיק למעניינת במיוחד הוא השילוב בין כתיבה של מיילס צ’פמן לבין צוות שחקנים שמביא עומק לקומדיה ולדרמה בלי לאבד קצב. אוון ווילסון מוביל את הסיפור בתור קייהיל, דמות שמנסה להחזיק מעמד ולמצוא משמעות דרך חונכות, ופיטר דאגר מוסיף עוד רובד של נוכחות ושבריריות. לילי קיי, מריאנה טרוינו ומארק מארון משלימים את הפסיפס עם דמויות שמניעות את העלילה קדימה ומחדדות את השאלה מי באמת מסוגל להשתנות—והאם אפשר ללמד כישרון בלי להיתפס למי שאנחנו בעבר.
הסדרה מתאימה לערב שבו בא לכם משהו קליל מספיק כדי לא להרגיש “כובד”, אבל עם לב פועם מתחת לפני השטח. היא טובה לצפייה בזוג או עם חברים שמחפשים לשוחח אחרי פרקים על בחירות, אחריות ודפוסים שחוזרים. אם אתם אוהבים סיפורים על אנשים שמנסים לתקן מסלול, גם כשהם לא בטוחים שיש להם שליטה—סטיק היא בחירה מצוינת להתחיל בה, במיוחד כשיש רק שתי עונות ועשרה פרקים שמרגישים כמו מקטע אחד מרוכז.
