צעצוע של סיפור: שהזמן שכח הוא סרט אנימציה קצר שמרגיש כמו סיפור משפחתי שמצליח לשמור על קצב של הרפתקה קומית. האווירה בו קלילה, אבל יש בה גם מתח קטן: ברגע שצעצועים ותיקים נלקחים בשבי, העלילה מתגלגלת דרך נקודת מבט שמערבבת תמימות עם חוסר הבנה של המציאות. בתוך כמות זמן לא גדולה של 22 דקות, הסרט בונה עימות בין מה שכולם חושבים שהם יודעים לבין מה שקורה בפועל, וזה יוצר גם חיוכים וגם דחיפות.
מה שמייחד את הסרט הוא השילוב בין צוות יוצר מוכר לבין ליהוק שמחזיק אנרגיה. הבמאי הוא Steve Purcell, והוא גם מופיע ברשימת השחקנים המרכזיים, לצד קריסטן שאל, קווין מק'קיד, טום הנקס, טים אלן ו-Emily Hahn. עצם זה שהסיפור מתבסס על צעצועים חדשים ודינוזאורים שמציגים עצמם כחלק מהעולם שלהם, בזמן שאין להם מודעות לכך שהם צעצועים, נותן למוטיב של “זה לא מה שזה נראה” תפקיד מרכזי בעלילה. כך הקומדיה נולדת מהפער בין כוונות לבין הבנה, וההרפתקה מקבלת טעם של בריחה, גילוי ותגובה מהירה.
הסרט מתאים במיוחד לערב קליל עם המשפחה, או כשמחפשים משהו קצר שמסוגל להרים מצב רוח בלי להעמיס. בגלל אורכו הקצר, הוא בחירה מצוינת לצפייה לפני השינה לילדים או כקטע מהנה באמצע הערב. הוא עובד מצוין גם לצפייה בזוג או עם חברים שאוהבים אנימציה עם קצב וקריצה, ולמי שרוצה ליהנות מסיפור שמזכיר שדמיון הוא מנוע עלילתי בפני עצמו.
