אופוריה היא דרמת נוער עכשווית שמצליחה להחזיק מתח רגשי גם כשהעלילה זזה מהר. האווירה אינטימית וחשופה: זה לא רק סיפור על בני נוער, אלא על רגעים שבהם זהות, שייכות ונטייה להתרסק מתערבבים יחד. רו בנט, נערה שהשתחררה לאחרונה ממוסד גמילה, מנסה לחזור למסלול של חיים נקיים, אבל כל ניסיון כזה נבחן מחדש מול פיתויים, פחדים והצורך הבסיסי למצוא קרקע יציבה. בתוך זה נכנסת דמותה של ג’ולס ווהן, שמגיעה לעיר אחרי טלטלה אישית ומחפשת לא פחות מרו מקום להשתייך אליו.
מה שמייחד את אופוריה הוא האופן שבו הדמויות נוגעות אחת בשנייה דרך נקודות שבירה. סם לווינסון עומד מאחורי הכתיבה, והקסט המרכזי מביא נוכחות חזקה במיוחד: זנדאיה מגלמת את רו בנט, אלקסה דמי היא מאדי פרז, אלג’י סמית’ משתלב כשותף לסערה האישית, כריסטופר מקיי והאנטר שפר מייצרים עוד זוויות של לחץ והתמודדות, בעוד ברבי פרריירה מגלמת את ג’ולס לצד מאודה אפאטו וקאט הרננדז. לאורך שמונה פרקים בעונה הראשונה, כל פרק באורך של כ-53 דקות, הסדרה שומרת על קצב שמרגיש כמו זרם פנימי: לא תמיד קל, אבל תמיד ממוקד ברגע שבו הבחירה הבאה עלולה לשנות הכול.
אופוריה מתאימה במיוחד לערב שבו רוצים דרמה שמרגישה אמיתית ולא מתנצלת, כזו שמדברת על התמכרות ושייכות בלי להפוך את זה לסיסמאות. אפשר לראות עם חבר קרוב או בזוג, כשיש עם מי לדבר אחרי כל התפתחות, כי הרבה מהעוצמה שלה יושבת על פרשנות ורגש. אם בא לכם סדרה שמסוגלת להיות גם אינטנסיבית וגם אישית, זו בחירה מצוינת להצגה רציפה של כמה פרקים.
