ריצת הבירה הגדולה ביותר אי פעם הוא שילוב מעניין של דרמה, קומדיה ומלחמה שמתחיל ממקום מאוד אנושי: רצון לתמוך בחברים. במרכז העלילה עומד צ’יקי (זאק אפרון), שמחליט לעשות מעשה בלתי שגרתי כדי להביא לחיילים בווייטנאם בירה אמריקאית. מה שנפתח כהרפתקה עם כוונות טובות מתגלגל במהירות למסע של התבגרות, שבו המחיר האישי מתחיל לבלוט וההיגיון של “לעשות משהו” מתנגש עם המציאות. האווירה נעה בין רגעים קלילים יותר לבין תחושת כובד שמלווה את התקופה והבחירות של הדמויות.
מה שהופך את הסרט למומלץ הוא האופן שבו הוא משתמש בסיפור אמיתי כמנוע רגשי, בלי לאבד את חוש ההומור. זאק אפרון מוביל את התנועה קדימה באנרגיה של דמות שמאמינה שהיא עושה את הדבר הנכון, בעוד שלצדו צוות שחקנים יוצר מרקם מעניין: ראסל קרואו מביא משקל, ביל מאריי מוסיף נוכחות קומית-מוזרה שמרימה סצנות ספציפיות, וקייל אלן, ג’ייק פיקינג וויל רופפ משלימים את התחושה שהמסע הזה הוא לא רק של אדם אחד אלא של מעגל חברים שלם. הבימוי של פיטר פארלי נותן לסיפור קצב שמאפשר גם לצחוק וגם להרגיש את השבריריות של מה שקורה בדרך.
הסרט מתאים במיוחד לערב שבו בא לכם משהו שמצד אחד קליל מספיק כדי לא להכביד, ומצד שני לא בורח מרגש וממחיר של החלטות. הוא יכול לעבוד מצוין בצפייה עם חברים או עם בן או בת זוג שאוהבים שילובים של ז’אנרים, ובכל מקרה הוא בחירה טובה כשמחפשים סרט מלחמה שלא מתמקד רק בקרב, אלא גם בשאלות של נאמנות, אומץ ודרך שבה כוונות טובות יכולות להשתנות תוך כדי תנועה.
