לוציפר (2016) היא סדרת פשע עם נגיעה חזקה של מדע בדיוני ופנטזיה, שמתחילה מהנחת יסוד לא שגרתית: לוציפר, כוכב השחר, הוא שליט הגיהנום המקורי, בעל כריזמה שמושכת כל סיטואציה, אבל גם עם שעמום מובנה שמוביל אותו לשינוי כיוון קיצוני. כשהוא נוטש את תפקידו ומגיע ללוס אנג’לס, האווירה מקבלת טון קליל-חד, כזה שמסתתר מתחת לפני השטח של חקירות ומפגשים עם “עבריינים”. במקום להישאר במקום שממנו כולם מצפים לו, הוא בוחר לעסוק בהענשת מי שרע להם לעשות, ובמקביל להסתבך עם האפשרות שהריחוק מהגיהנום יאפשר גם לגרועים שבאנושות לברוח.
מה שהופך את לוציפר למומלצת הוא השילוב בין דמות ראשית דומיננטית לבין צוות שמחזיק היטב את המתח בין עולם הפשע לבין היסודות הפנטסטיים. טום אליס ולורן גרמן מגלמים את לוציפר מורנינגסטאר ואת קלואי דקר, ומייצרים דינמיקה שמרגישה כמו מנוע קבוע שמושך את העלילה קדימה. לצידם, איימי גארסיה ולסלי-אן ברנדט מוסיפות שכבות רגשיות ואנושיות, בעוד מאזיקין “מייז” (לסלי-אן ברנדט?) לא—בנתונים מופיעה רייצ’ל האריס בתפקיד מייז, לצד סקרלט אסטבז בתור לינדָה מרטין. מעבר למשחק, המוטיב המרכזי ברור: כל צעד רחוק יותר מהגיהנום מעלה את הסיכון, אבל גם חושף אפשרויות חדשות, והסדרה בנויה כך שהשאלה הזו מרחפת מעל כל פרק.
למי זה מתאים? אם אתם מחפשים ערב של פשע עם טוויסט פנטסטי, שמערב חקירות וענישה לצד תחושת “גדול מהחיים”, לוציפר היא בחירה נוחה. היא מתאימה לצפייה כזוג, עם חברים או לבד, במיוחד כשבא לכם משהו שמשלב מתח עם דמות ראשית שמביאה איתה נוכחות, ולא רק עוד תעלומת פשע נקודתית. עם כ-45 דקות לפרק ו-16 עונות, יש כאן מרחב להתמסר, ולגלות איך השעמום של לוציפר והתרחקותו מהגיהנום משנים את כללי המשחק.
