השנה שלי באוקספורד הוא סרט רומנטי עם טוויסטים של קומדיה ודרמה, שמתרכז בדינמיקה העדינה בין שאיפה אישית לבין משיכה רגשית. האווירה שלו נשענת על המתח שבין תוכנית מסודרת לחיים שמסרבים להישאר בשליטה, ועל הדרך שבה מפגש רומנטי יכול להפוך גם למנוע וגם למכשול. זה סיפור על אהבה שמגיעה בדיוק כשנדמה שהכול כבר נקבע מראש, ועל ההשלכות של סוד שמטלטל את הקרקע מתחת לחזון.
מה שמושך במיוחד הוא שילוב צוות שחקנים שמייצר כימיה לצד עומק רגשי. את הלב של הסיפור מובילה סופיה קרסון, ובצדה קוריי מלכריסט שמגלם את הבריטי המקסים, דמות שמחזיקה גם קסם וגם מסתורין שמסבך את העניינים. לצידם מככבים דאגריי סקוט, קתרין מקורמק, הארי טרבלדווין ואסמה קינגדום, שמוסיפים שכבות סביבתיות לסביבה של אוקספורד ולבחירות של הגיבורה. בבימוי של איאן מוריס, הסרט שומר על קצב שמאפשר גם רגעי קלילות וגם התבוננות דרמטית יותר, בעיקר דרך המוטיב המרכזי של חלום שנבנה בקפידה מול אמת שמאיימת לשנות את המסלול.
הסרט מתאים לערב שבו רוצים רומנטיקה שלא מסתפקת רק בפרפרים, אלא משלבת גם דרמה רגשית ושאלות של אמון והחלטות. הוא עובד נהדר לצפייה זוגית, אבל גם כשמתחשק לראות עם חברים או חברה שמעריכים סיפורי התבגרות דרך אהבה וטעויות. אם אתם מחפשים סרט שמחזיק יחד קומדיה, לב ועניין סביב סוד שמשנה הכול, זה זמן מצוין להדליק אותו.
