האישה בזהב הוא דרמה משנת 2015 שמביאה למסך סיפור היסטורי-אישי טעון, על מאבק משפטי ואנושי נגד עוול שנמשך עשרות שנים. האווירה נעה בין שבריריות של זיכרון לבין דחיפות של תיק שנפתח מחדש, כשמריה אלטמן, קשישה יהודייה שברחה מוינה במהלך מלחמת העולם השנייה, יוצאת למסע כדי להשיב רכוש משפחתי שהוחרם על ידי הנאצים. נדמה שהסרט מבין שהמאבק על חפצים אינו רק מאבק על בעלות, אלא על זהות, צדק ויכולת לסגור מעגל.
מה שמייחד את היצירה הוא האופן שבו היא משלבת בין דמויות ובין פרטי עלילה מוחשיים. הלן מירן מובילה את הסרט בתור אלטמן, לצד ריאן ריינולדס שמגלם עורך דין צעיר שמצטרף אליה. טטיאנה מסלני, קייטי הולמס, מקס איירונס וצ’רלס דנס מוסיפים עומק למארג האנושי של הסיפור. ברמת המוטיבים, הסרט מתמקד בציורו המפורסם של גוסטב קלימט, דיוקנה של אדל בלוך-באואר, שהפך לדיוקנה של דודתה האהובה ומוכר גם כ המונה ליזה של אוסטריה. הבחירה לשים את היצירה במרכז הופכת את הדרמה למשהו מוחשי: מה שהיה “רק” רכוש הופך לסמל של משפחה שנגזלה, ושל מאמץ להחזיר אותה לחיים.
הסרט מתאים במיוחד לערב שבו רוצים דרמה רצינית ומרגשת, כזו שמחזיקה מתח רגשי לצד קו עלילתי ברור. זה סרט טוב לצפייה עם בן או בת זוג, עם חברים שאוהבים סיפורים מבוססי-מציאות, או אפילו לבד כשמחפשים שעת צפייה משמעותית. אם אתם מתחברים לסיפורים על צדק, התמדה ויכולת להתמודד עם עבר שלא נגמר, האישה בזהב הוא בחירה מצוינת.
