מותחן האימה ספליט (2017) של M. Night Shyamalan נכנס ישר למתח: קווין, גבר עם אבחנה של סכיזופרניה, חוטף שלוש נערות ומחזיק אותן במרתף חשוך ומבודד. האווירה היא של כליאה פסיכולוגית, שבה כל רגע קטן מרגיש כמו רמז, וכל שינוי בהתנהגות של קווין עלול להפוך לאיום ממשי. הסרט בנוי סביב הרעיון של זהויות רבות שחיות בתוך אותו גוף, והסכנה לא מגיעה רק מבחוץ אלא גם מתוך המורכבות של מה שקורה בתוך הראש שלו.
מה שמייחד את ספליט הוא האופן שבו הדמויות והסיטואציה מקבלים עומק דרך משחק מדויק וקונספט בולט. ג’יימס מקאבוי מגלם את קווין, ובתוך התיאור הרשמי מודגש שהוא נושא בתוכו 23 זהויות שונות, שמופיעות ומשנות את הדינמיקה מול הנערות. לצדו, אניה טיילור-ג’וי, בטי בקלי, היילי לוא ריצ’רדסון, ג’סיקה סולה ובראד וויליאם הנק מעניקות לנערות נוכחות אמיצה בתוך מרחב מצומצם, כשהן מנסות להיעזר בזהויות השונות כדי למצוא פרצה ולברוח. במקביל, הסרט מלווה גם את המצוד המשטרתי שמבקש להבין את נבכי מוחו של קווין, לפני שאחת מהזהויות תהפוך לאלימה במיוחד.
ספליט מתאים במיוחד לערב שמחפשים בו מתח שמחזיק לאורך זמן, עם צפייה מרוכזת ולא “ברקע”. זה סרט טוב כשבא לכם סיפור אפל, שבו הנערות לא רק מנסות לשרוד אלא גם לחשוב ולפעול, בזמן שהמצוד נותן עוד שכבת לחץ. אפשר לראות לבד אם אוהבים להיכנס לעולם הפסיכולוגי, אבל הוא גם עובד מצוין עם חבר או בן זוג לשיחה אחרי הצפייה על הבחירות וההתפתחויות.
